פסק-דין בתיק רע"א 550/12

השופט י' דנציגר:

           לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח) בהפ"ב 4165-09-11 ובהפ"ב 2085-10-11 מיום 15.12.2011, במסגרתו ביטל בית המשפט פסק בוררות שניתן כנגד חברה וכנגד מנהלה שערב לחובותיה, לאחר שניתן צו פירוק בעניינה של החברה.

תמצית הרקע העובדתי

1.        החברה לפיתוח ירוק בחן בע"מ (להלן: החברה או החברה בפירוק) קיבלה על עצמה לבצע את עבודות הבנייה והפיתוח במסגרת פרויקט הרחבת קיבוץ בחן. בין החברה לבין המבקשת, מודל הנדסה חברה לבניין בע"מ (להלן: המבקשת), נחתם ביום 24.12.2008 הסכם, אשר במסגרתו התחייבה המבקשת לבצע עבודות פיתוח ובנייה של 110 יחידות מגורים במסגרת פרויקט הרחבת הקיבוץ (להלן: ההסכם). המשיב, אביב שקד (להלן: המשיב), הינו מנהלה של החברה, וכפי שיובהר להלן ערב בשלב מסוים לחובותיה כלפי המבקשת.

2.        לימים התגלעו בין החברה למבקשת חילוקי דעות בנוגע לתמורה שמגיעה למבקשת מהחברה, בין היתר על רקע עיכובים בתשלומים מצידה של החברה. ביום 2.6.2009, לאחר עיכוב נוסף בתשלומים למבקשת, התקיימה בין הצדדים פגישה ובמסגרתה התחייב המשיב לערוב באופן אישי לכל התחייבויותיה של החברה כלפי המבקשת. לנוכח התחייבותו של המשיב, נקבע לוח זמנים מעודכן לביצוע העבודות והתשלומים. בחודש אוקטובר 2009 שוב התגלעו חילוקי דעות בין החברה למבקשת, ובשלב זה הסכימו השתיים על סיום היחסים החוזיים ביניהן. אלא שבכך לא תמו המחלוקות, כאשר מחד גיסא טענה המבקשת כי לא שולמו לה התשלומים המגיעים לה בגין עבודות שביצעה עד לסיום ההתקשרות ביום 1.11.2009, ומאידך גיסא טענה החברה כי היא רשאית לבצע קיזוז לנוכח ליקויים שהתגלו בעבודות ולנוכח איחור בביצוען. חילוקי הדעות הובילו להגשת תביעות - המבקשת הגישה תביעה כספית כנגד החברה והמשיב על סך של כ-4.3 מיליון ש"ח, והחברה והמשיב הגישו כתב הגנה. בהמשך, ביום 5.9.2010, חתמו הצדדים על הסכם לפיו יעוכבו ההליכים בתובענות, וחילוקי הדעות שהתגלעו בין הצדדים בנוגע להסכם יתבררו בפני הבורר המהנדס ד"ר יואב סרנה (להלן: הסכם הבוררות ו-הבורר). בכותרת הסכם הבוררות נרשם כך:

                               הסכם בוררות

         בין:                   מודל הנדסה חברה לבניין בע"מ

         ובין:                 החברה לפיתוח ירוק בחן בע"מ

                                 ואביב שקד

             במסגרת הליך הבוררות שבה המבקשת והגישה תביעה על סך של כ-4.3 מיליון ש"ח כאמור לעיל, ואילו החברה הגישה תביעה שכנגד על סך של כ-7.9 מיליון ש"ח.

3.        בחלוף מספר חודשים, ובמהלך הליכי הבוררות, ננקטו כנגד החברה הליכי פירוק. ביום 23.1.2011 הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשת פירוק כנגד החברה, בהסכמתה. ביום 24.1.2011 מונה לחברה מפרק זמני וביום 15.6.2011 ניתן צו פירוק קבוע והמפרק הזמני מונה כמנהל מיוחד.

4.        במסגרת הבוררות התקיימו ארבע ישיבות בוררות בטרם ניתן צו הפירוק הזמני. הישיבה הראשונה, אשר במהלכה נחתם הסכם הבוררות, התקיימה ביום 5.9.2010 והייתה פורמאלית במהותה. לאחריה התקיימו שתי ישיבות נוספות - ביום 25.10.2010 וביום 13.12.2010 - בהן נכחו מהנדסים מטעם שתי החברות ומהנדס ממשרדו של הבורר אשר מונה לצורך זה. בישיבות אלה לא נכחו עורכי דין של מי מהצדדים, וזאת בהסכמת המבקשת והחברה, והן עסקו בצדדים ההנדסיים של המחלוקת בין החברות. ביום 2.1.2011 התקיימה ישיבה נוספת, אשר מהותה נותרה במחלוקת בין החברות, כאשר המבקשת טענה שדובר בישיבת הוכחות והמשיב הכחיש זאת.

5.        לאחר שניתן ביום 24.1.2011 צו הפירוק הזמני החלה חלופת מכתבים בין הבורר לבא כוח המשיב, ובין הבורר למפרק הזמני.

           ביום 16.2.2011 פנה בא כוח החברה והמשיב במכתב אל הבורר והודיעו כי ניתן צו פירוק זמני בעניינה של החברה, וביקש להשהות את הליכי הבוררות עד להתבהרות התמונה. למחרת, ביום 17.2.2011, פנה בא כוח החברה והמשיב במכתב נוסף אל הבורר וציין כי לשיטתו אין שום אפשרות להמשיך בהליכים כנגד החברה מעת שניתן בעניינה צו פירוק זמני, ומכאן שקיים ספק אם ניתן להמשיך בהליכים כנגד המשיב לבדו. הבורר השיב לבא כוח החברה והמשיב במכתב מיום 21.2.2011 כי בכוונתו להשלים את פסק הבוררות על בסיס החומר שהוצג לו עד לאותה עת, וזאת ככל שלא יקבל הנחיה אחרת מבית המשפט, או לחלופין ככל שלא יודיעוהו הצדדים על הסכמה אחרת ביניהם.

           ביום 15.3.2011 פנה המפרק הזמני שמונה לחברה במכתב לבורר ודרש לעכב את הליכי הבוררות בעניינה של החברה לנוכח צו הפירוק הזמני. ביום 7.4.2011 פנה הבורר אל בא כוח המשיב והודיעו כי בכוונתו להמשיך את הליכי הבוררות ככל שלא תומצא לו החלטת בית משפט הקובעת שיש לעצור את הבוררות. ביום 15.5.2011 פנה הבורר בשנית אל בא כוח המשיב והודיעו כי בכוונתו להשלים את פסק הבוררות על בסיס החומר שיש בידיו מכיוון שלא הומצאה לו החלטת בית משפט שמורה לו אחרת. בנוסף ציין הבורר מספר מועדים מוצעים לישיבות בוררות נוספות. בא כוח המשיב פנה אל הבורר במכתב מיום 17.5.2011 ושב על עמדתו כי אין מקום להמשיך את הליכי הבוררות כנגד המשיב בנסיבות העניין. במכתב נוסף, מיום 16.6.2011 ציין בא כוח המשיב כי למרבה הצער הוא אינו זוכה לשיתוף פעולה משביע רצון מהמפרק הזמני, ולכן הוא מבקש לחדש את הליך הבוררות כנגד המשיב, בכפוף לכך שיומחו לזכותו של המשיב זכויות החברה בתביעה שכנגד. ביום 20.6.2011 שב הבורר והודיע לבא כוח המשיב כי בכוונתו להשלים את פסק הבוררות. הבורר ציין כי הוא סבור שהמחלוקות מוצו בישיבות הבוררות שהתקיימו עד למתן צו הפירוק הזמני וכי הוא סבור שהבוררות צריכה להסתיים בזמן הקצר ביותר האפשרי. בנוסף ציין הבורר כי יתיר למשיב להגיש סיכומים, וכי ככל שיבחר לעשות כן יאפשר גם למבקשת להגיש סיכומים. ביום 28.6.2011 פנה המפרק הזמני אל הבורר וחזר על דרישתו שהליכי הבוררות כנגד החברה יעוכבו בשים לב לצו הפירוק הזמני. ביום 7.7.2011 שב ופנה בא כוח המשיב אל הבורר וביקש לחדש את הבוררות כך שלא יינתן פסק בוררות מבלי שהתאפשר למשיב להשמיע את עדיו ולחקור את עדי הצד השני.

6.        ביום 14.8.2011 התקיימה ישיבת בוררות בנוכחות הבורר ובאי כוח הצדדים (ללא הצדדים עצמם וללא המפרק). יודגש כי ישיבה זו הינה הישיבה היחידה שהתקיימה לאחר שניתן צו הפירוק הזמני וצו הפירוק הקבוע.

7.        ביום 15.8.2011 נתן הבורר פסק בוררות, במסגרתו חייב את החברה ואת המשיב לשלם למבקשת סך של 2,897,358 ש"ח. הבורר ציין בפתח הדברים כי לא נענה לבקשת בא כוח החברה לעצור את הבוררות עקב צו הפירוק שניתן לגביה, מכיוון שהבקשה לא לוותה בהחלטת בית המשפט ו"גם עקב מעורבותו של מר אביב שקד כצד לבוררות, ושאינו חלק מהפירוק". הבורר ציין כי במועד הפירוק הייתה לפניו תמונה ברורה מספיק של הסכסוך על מנת לגבש את פסק הבוררות, וכי לאחר דיון עם נציגי הצדדים החליט לסכם את פסק הבוררות. בנוסף הדגיש הבורר בפתח הדברים כי החברה נכנסה לפרויקט הרחבת קיבוץ בחן ללא המשאבים הכלכליים או הבטחונות הנדרשים לפרויקט נדל"ן מסוג זה, וכי זו הסיבה העיקרית לסכסוך שפרץ בין הצדדים.

8.        בסמוך לאחר מתן פסק הבוררות פנו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי - המבקשת הגישה בקשה לאישור פסק הבוררות, ואילו המשיב הגיש בקשה לביטולו על בסיס סעיפים 24(3), 24(4), 24(6) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי